אִמְרֵי בִּינָה

בהנ"ו – הקדמת המחבר זצוק"ל

יְבָרְכוּ הַחֲכָמִים וִיהַלְלוּ הַתַּלְמִידִים, יְשַׁבְּחוּ הַזְּקֵנִים וִיפָאֲרוּ הַנְּעָרִים, יָשִׁירוּ הַגְּדוֹלִים וִיזַמְּרוּ הַקְּטַנִּים. גַּם אָנֹכִי הַצָּעִיר אֲבָרֵךְ וַאֲהַלֵּל בְּפִי וּבִלְבָבִי, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, וּבָחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַן לָנוּ תּוֹרָתוֹ תּוֹרַת אֱמֶת, וְחַיֵּי עוֹלָם נָטַע בְּתוֹכֵנוּ.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְךָ עַל אֲשֶׁר קִדַּשְׁתָּנוּ בְּמִצְוֹתֶיךָ וּבָחַרְתָּ בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים, וְנָתַתָּ לָנוּ אֶת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. וַהֲרֵי אֲנַחְנוּ מִתְחָרְטִים עַל אֲשֶׁר נִתְרַשַּׁלְנוּ מִלַּעֲסֹק בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, גַּל עֵינֵינוּ וְנַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ, וּתְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת לְחַדֵּשׁ חִדּוּשִׁים רַבִּים אֲמִתִּיִּים בְּפַרְדֵּ"ס תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה.

וְאַחַר הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי וְשָׁפַכְתִּי שִׂיחָתִי לִפְנֵי קוֹנִי, אַגִּידָה וַאֲסַפְּרָה לְפִי תֻּמִּי לְעֵינֵי בְּנֵי עַמִּי זֶה דַּרְכִּי מִיַּלְדוּתִי לֶאֱהֹב מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידוֹתָם, וּלְהִתְחַכֵּם מֵעֹמֶק סְבָרָתָם וְשִׂכְלָם וְחָכְמָתָם. לָקַטְתִּי וְאָסַפְתִּי מֵחַכְמֵי הַמִּשְׁנָה וְהַתַּלְמוּד דְּבָרִים הַמְּחַכְּמִים אֶת הַלֵּב וּמְחַדְּדִים הַשֵּׂכֶל, וְצֵרַפְתִּי עִמָּם דְּרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בִּלְשׁוֹן פֶּלֶא וְנִסְתָּר, וְצֵרַפְתִּי גַּם כֵּן עוֹד חִדּוּדִים בְּמִלֵּי דְעָלְמָא, וְצֵרַפְתִּי עוֹד קְצָת שְׁאֵלוֹת וּתְשׁוּבוֹת שִׂכְלִיּוֹת.וְקָרָאתִי חִבּוּר הַקָּטָן הַזֶּה בְּשֵׁם «אִמְרֵי בִּינָה».

— הצעיר יוסף חיים בכמהר"ר אליהו בכמהר"ר משה חיים ס"ט

"עֹשֵׂה פֶלֶא" הַקְדָּמָה

הֶחָכָם מִכָּל הָאָדָם שְׁלֹמֹה בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אָמַר בְּמִקְרָאֵי קָדְשׁוֹ, בִּתְחִלַּת סֵפֶר מִשְׁלֵי [א,ד–ו]: «לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה.לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם». הִנֵּה הָעָרְמָה הִיא בִּדְבָרִים שֶׁשָּׂח הָרַב לַתַּלְמִיד בְּאָמְרוֹ ‘כָּךְ וְכָךְ הָיָה וְכָךְ וְכָךְ נַעֲשָׂה›, וְלֹא הָיוּ דְּבָרִים אֵלּוּ מֵעוֹלָם, וְאָמַר הָרַב דְּכָךְ הָיָה כְּדֵי שֶׁהַתַּלְמִיד יִהְיֶה פּוֹתֵר אוֹתָם כְּפִתְרוֹן הַחֲלוֹם, וְלִדְבָרִים אֵלֶּה מְכֻנֶּה אוֹתָם בְּשֵׁם עָרְמָה, מִפְּנֵי שֶׁבֶּאֱמֶת לֹא הָיוּ וְלֹא נַעֲשׂוּ, וְרַק הָרַב מַעֲרִים לוֹמַר ‘כָּךְ הָיָה וְכָךְ נַעֲשָׂה› כְּדֵי לְחַדֵּד אֶת שֵׂכֶל הַתַּלְמִיד לְפָתְרָם.

וּמֵעַתָּה הַנֵּה עֲבַדְכֶם בְּסֵפֶר זֶה אֲשֶׁר קָרָאתִיו בְּשֵׁם «אִמְרֵי בִּינָה» הֵבֵאתִי בִּתְחִלָּתוֹ חֵלֶק אֶחָד אֲשֶׁר קָרָאתִיו בְּשֵׁם «עֹשֵׂה פֶלֶא», כִּי בּוֹ יֵשׁ דִּבְרֵי תוֹרָה וְגַם מְעַט דְּבָרִים אֲחֵרִים הָאֲמוּרִים בְּדֶרֶךְ חִידָה, כְּדֵי לְחַדֵּד בּוֹ הַמַּשְׂכִּילִים, וְזֶה הַחֵלִּי בְּעֵזֶר הָאֵל צוּרִי וְגוֹאֲלִי.